הצ'אקרה הראשונה מחוברת לאדמה, לחומר. היא אוצרת בתוכה את החיבור לצרכים הפיזיים ולעצם זה שיש לנו קיום פיזי. התחושות שאצורות בה קשורות לילדות המוקדמת ביותר ולתודעת התינוק שבה מגיע לנו הכול מעצם זה שאנחנו קיימים מבלי שנצטרך לעשות דבר בשביל זה. הבטחון שהיקום ידאג לכל צרכינו, תודעת גן עדן, הוא המצב האופטימלי שלה. תחושת היש והזכות לקיום היא האיכות המרפאה החיובית לקשיים שנמצא באגן וברגליים. הריפוי מתמקד ביכולת לפעול בעולם השפע מתוך תחושת 'יש', יצירת תחושת איזון ובטחון מול הגירוי המתמיד לצריכה וחוסר.
