צ'אקרה זו כוללת את הקשר בין הנשמה לנשמה הקולקטיבית. חיבור אליה מאפשר נקודת מבט חומלת על המאורעות הפנימיים והחיצוניים, חמלה שאין בה רחמים אלא רק צפייה לא מתערבת, נייטרלית, ביחד עם הידיעה המדוייקת של המקום של האדם בעולם. המקום של האדם בעולם הוא שיקלול בין מקומו הצנוע כנקודה קטנטנה ביקום לבין הידיעה כי הוא לא רק חלק ממעשה הבריאה אלא בורא בעצמו. שתי תפיסות אלו כשיש בניהן איזון הם האמירה "גם אני אלוהים".
המציאות הינה שיקוף של האני, כל חלקי האני משתקפים במציאות: המודעים והלא מודעים. הדרך לשנות את המציאות היא על ידי פניה אל השקף עצמו זאת אומרת באמצעות עבודה פנימה. יצירת מציאות היא קודם כל שינוי התפיסה מתפיסה על פיה אדם מופעל וכל התנהלותו היא על-פי אילוצים לתפיסה על-פיה הוא הבורא של המציאות והתבוננות במציאות הקיימת כזו אשר הוא בחר עבור עצמו.
המילה בחירה היא מילה בעייתית כי משמעותה שונה באנרגיה החדשה מבאנרגיה הישנה. בחירה באנרגיה הישנה היא ברירה בין שתי אפשרויות הקיימות בחוץ, ברוב המקרים היינו מנסים לקבל כמה שיותר מידע מפורט והבטחות לגבי האפשרויות השונות.
באנרגיה החדשה אופן הבחירה שונה. עכשיו אנחנו חווים את הפנימיות ובוראים את האיכות הרצויה וממתינים לראות מה מתגלם. עדיין ישנו שימוש בחשיבה כבוררת מבין הדברים, עדיין יש מקום שנבחן את מה שמגיע, אולי הוא בא רק בכדי להבהיר את הפנימיות שלנו, רק בכדי שנבדוק אותו?
המציאות החיצונית הינה שקף של המציאות הפנימית כך שניתן לשנות אותה באמצעות פניה אל השקף. השקף יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ורבות. אני מסתכלת בשקף על ידי הקשבה לגוף וכך גם מוצאת את הדרכים לשינוי.
יצירת המציאות אינה נובעת משליטה בפנימיות כמו שליטה במחשבות ששייכת לאנרגיה הישנה, היא גם אינה באה מתוך זיהוי דבר אחד שאנחנו והחלטה להיות משהו אחר. לא. אלו הן דרכים ישנות אשר אינן מובילות להתרחבות והן מוגבלות ביכולת ליצור ולברוא.
באנרגיה החדשה הפנימיות מתרחבת - מתוך הקשבה לקיים אנחנו נותנים מקום להכל להתקיים בתוכנו ואנחנו מקשיבים לקיים ברבדים של המחשבה, הרגש ותחושות הגוף.
האני אינו הופך להיות מישהו אחר ממה שהיה, אלא הוא מתרחב ומכיל הן את הפן איתו היינו מזוהים והן את ההיפוך – זה נקרא נשיאת ההפכים.
ככל שאנו מזוהים עם חלקים פנימיים רבים יותר כך אנו משתחררים מהתבוננות צרה על עצמנו כאישיות מצומצמת בעלת תכונות מוגדרות. אנו מפתחים את היכולת להזדהות עם אותו חלק בנו שהוא לא זה ולא זה והוא החלק שניתן להגדירו כאני הגבוה או הנשמה.
החיבור לאני הגבוה ושחרור ההיצמדות מחלקי האישיות יוצר דילול או מרווח בין התאים זהו למעשה תהליך העלאת התדר בו אנו הופכים קלים יותר ומחוברים יותר לנשמה ופחות לסביבה החיצונית.
באנרגיה הישנה או למעשה בעולם כפי שאנו מכירים אותו אותם החלקים שאיתם לא היינו מזוהים השתקפו אצל אחרים, בחברה הפרטים היו צפופים ומחוברים האחד לשני כמו בשרשרת – לצורך הענין: רגל ימין שלי אצל אדם אחד הגב אצל אחר ואני מהווה את הצוואר בשביל שלישי.
"המקום שבורא מציאות באנרגיה החדשה נוצר מתוך ההיבדלות של האני האישיותי מהסביבה החיצונית והאיחוד של הנשמה עם התודעה הקולקטיבית.
כיום יש כבר מאסה קריטית של אנשים אשר מתכנסים בתוך עצמם ואחראיים לגורלם ולכן התהליך הוא יותר מהיר"... "הורדת הצעיף היא ביטוי המתייחס לשני מובנים: האחד - הצעיף הפנימי שבין המודע ללא מודע אשר מתוך התהליך הופך דק יותר ויותר והמקביל לו - הצעיף החיצוני הנמצא בין אלו אשר חיים במציאות הפיזית לבין מי שהווה במציאויות אחרות".
העבודה על הצ'אקרה מחזירה את תחושת הנוכחות, את תחושת ה"אני הנני", הידיעה כי אתה יוצר את עולמך, מתאימה גם למצבים שאנשים מחפשים פתרונות מבחוץ. העבודה על הצ'אקרה מתאימה לתחושות של אי ידיעת הכוח של עצמך, "הכול קורה לי".
העבודה מחברת אל הכוח האלוהי ומאפשרת לראות את האדם כמחובר אליו. הצ'אקרה השביעית (כמו גם השישית) קשורה ליכולת תקשור וחיבור אל הידע המגיע מהנשמה הקולקטיבית.
בכדי שצ'אקרה זו תהיה מאוזנת חשוב לעבוד על כל הצ'אקרות מתחתיה – במידה רבה היא נמצאת בראש המגדל, והמגדל צריך להיות יציב בכדי שהיא תפעל נכון.
כאשר הצ'אקרה מאוזנת יש לנו את האפשרות להתחבר לתדרים עדינים וליצור מתוך היכולת להתרחב ולהדהד אותם. בצ'אקרות אחרות יש נגיעה בדואליות וביכולת להכיל אותה. צ'אקרה זו אינה פועלת בצורה דואלית אלא מתוך ראיית השלם. כאשר יכולת זו מושגת יש אפשרות להדהד את התחושה המקווה וליצור שינוי מתוך הדהוד זה. כל התרגילים הקשורים לשיטת ה"סטנדרט טכנולוג'י" פועלים למעשה מתוך צ'אקרה זו.
לכאורה תרגילים אלו מתאימים רק לאחר עבודה על כל הצ'אקרות שמתחתיה, משמע לאחר שנבנה עצמי יציב ובריא המסוגל להכיל בתוכו את החלקים. למרות זאת לפעמים דווקא עבודה בתדר גבוה יכולה ליצור שינוי רב. למשל התרגיל ממברנה שעוסק בגבולות.
אני מדגישה שהסטנדרט טכנולוג'י אינו פועל מתוך דואליות – אין כאן ביטול הרע ומתוך כך יצירת טוב. יש כאן תנועה אחרת – תנועה של הידהוד. ניתן ליצור את התנועה הזו לגבי כל תחושה שנרצה ולאחר שהכלנו את שני הצדדים של אותו הנושא.
גב:
קשור בעבר, את כל מה שאנחנו לא רוצים לדעת אנחנו מעמיסים על הגב. קשור בתמיכה שקיבלנו/לא קיבלנו. קשור ביציבה מול החיים בהתמודדות ביכולת לעמוד על שלנו. על פי היציבה של אדם אפשר לזהות את המרכז הפנימי שלו ואת יכולת ההתמודדות.
חורים בגב מסמלים חורים בתודעה. ב"חורים" הכוונה למקומות שאין לנו תחושה או מודעות בהם. הגב יכול להיות קשור לכל אחת מהצ'אקרות אבל הצ'אקרה השישית קצת יותר משמעותית בעקבות הנטייה להסתיר שם דברים. גם החמישית קשורה בו בעקבות הקשר בין היכולת לעמוד על שלך ליכולת להגיד את שלך ואת עצמך (קשר שקושר לכאן גם את צ'אקרת הלב).
תרגיל: מעבר על כל הגב ומציאת האיזורים שאין בהם תחושה וכניסה אליהם.
עמוד השדרה:
אמנם עמוד השדרה קשור בכל הצ'אקרות אבל פתיחה שלו מאפשרת חיבור ופתיחה של הצ'אקרה העליונה. עמוד השדרה גם הוא אמור להנחות אותנו, לתת לנו מרכז פנימי. עבודה עליו פותחת את האפשרות לידיעה פנימית גם מבחינת הקול הפנימי המנחה (עצם היכולת להגיד לעצמי מה נכון ולפעול על פי זה). שחרור המטענים שבחוליות מאפשר לזהות את כל מה שמונע אותנו מידיעה פנימית וממרכז.
עמוד השדרה, מתקשר באופן עקיף למרכז שלנו ולכן לקיבה. הוא ניזון מעוצמתו של האגן ושל הצ'אקרות התחתונות. העוצמה שבאגן אמורה לשאת את עמוד השדרה ולאפשר לו את היציבות ואת הביטחון הן הביטחון העצמי בדעות ובידיעה והן הביטחון בחיים וביכולת ההתמודדות איתם.
עמוד השדרה מעצבב את כל האיברים הפנימיים לפי קווי רוחב ומספק תמיכה לתפקודם. כאשר הוא אינו יציב ההשפעה היא בהתאם עליהם.
אפשר לראות אותו גם בהקשר לאזורים שונים ולגילאים – גיל הילדות המוקדמת באגן וככל שעולים בגיל עולים בחוליות. לכן החלק האמצעי מאחורי הלב קשור בתמיכה שאדם חווה או לא חווה בגיל ההתבגרות, בעיות במיקום זה קשורות לקונפליקט של הלב עם היכולת לממש את הייחודיות.
התרגיל מאפשר היכרות עם הדפוסים והרגשות המקשים על החיבור עם המרכז הפנימי וכן משחרר חסימות התקועות בין החוליות.
תרגיל חיבור בין הקודקוד לעצם הזנב, לפי הטבעת.
תרגיל: חיבור לכל עמוד השדרה
תרגיל: מעבר על כל החוליות בזמן נשיפת האוויר החוצה (כדאי לעשות בהמשך לאיסוף אגן או לשורשים)
תרגיל: עבודה על הצ'קרה עצמה - תחושה של פתיחה במקום
תרגילים של בריאת מציאות. הבנה כי אנחנו צריכים להיות בטוחים כי שאר הצ'אקרות עובדות נכון ומהוות בסיס בכדי שנוכל לעשות עבודה על בריאת מציאות.
תרגילי הסטנדרט טכנולוג'י, אופנופונו וכו
המציאות הינה שיקוף של האני, כל חלקי האני משתקפים במציאות: המודעים והלא מודעים. הדרך לשנות את המציאות היא על ידי פניה אל השקף עצמו זאת אומרת באמצעות עבודה פנימה. יצירת מציאות היא קודם כל שינוי התפיסה מתפיסה על פיה אדם מופעל וכל התנהלותו היא על-פי אילוצים לתפיסה על-פיה הוא הבורא של המציאות והתבוננות במציאות הקיימת כזו אשר הוא בחר עבור עצמו.
המילה בחירה היא מילה בעייתית כי משמעותה שונה באנרגיה החדשה מבאנרגיה הישנה. בחירה באנרגיה הישנה היא ברירה בין שתי אפשרויות הקיימות בחוץ, ברוב המקרים היינו מנסים לקבל כמה שיותר מידע מפורט והבטחות לגבי האפשרויות השונות.
באנרגיה החדשה אופן הבחירה שונה. עכשיו אנחנו חווים את הפנימיות ובוראים את האיכות הרצויה וממתינים לראות מה מתגלם. עדיין ישנו שימוש בחשיבה כבוררת מבין הדברים, עדיין יש מקום שנבחן את מה שמגיע, אולי הוא בא רק בכדי להבהיר את הפנימיות שלנו, רק בכדי שנבדוק אותו?
המציאות החיצונית הינה שקף של המציאות הפנימית כך שניתן לשנות אותה באמצעות פניה אל השקף. השקף יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ורבות. אני מסתכלת בשקף על ידי הקשבה לגוף וכך גם מוצאת את הדרכים לשינוי.
יצירת המציאות אינה נובעת משליטה בפנימיות כמו שליטה במחשבות ששייכת לאנרגיה הישנה, היא גם אינה באה מתוך זיהוי דבר אחד שאנחנו והחלטה להיות משהו אחר. לא. אלו הן דרכים ישנות אשר אינן מובילות להתרחבות והן מוגבלות ביכולת ליצור ולברוא.
באנרגיה החדשה הפנימיות מתרחבת - מתוך הקשבה לקיים אנחנו נותנים מקום להכל להתקיים בתוכנו ואנחנו מקשיבים לקיים ברבדים של המחשבה, הרגש ותחושות הגוף.
האני אינו הופך להיות מישהו אחר ממה שהיה, אלא הוא מתרחב ומכיל הן את הפן איתו היינו מזוהים והן את ההיפוך – זה נקרא נשיאת ההפכים.
ככל שאנו מזוהים עם חלקים פנימיים רבים יותר כך אנו משתחררים מהתבוננות צרה על עצמנו כאישיות מצומצמת בעלת תכונות מוגדרות. אנו מפתחים את היכולת להזדהות עם אותו חלק בנו שהוא לא זה ולא זה והוא החלק שניתן להגדירו כאני הגבוה או הנשמה.
החיבור לאני הגבוה ושחרור ההיצמדות מחלקי האישיות יוצר דילול או מרווח בין התאים זהו למעשה תהליך העלאת התדר בו אנו הופכים קלים יותר ומחוברים יותר לנשמה ופחות לסביבה החיצונית.
באנרגיה הישנה או למעשה בעולם כפי שאנו מכירים אותו אותם החלקים שאיתם לא היינו מזוהים השתקפו אצל אחרים, בחברה הפרטים היו צפופים ומחוברים האחד לשני כמו בשרשרת – לצורך הענין: רגל ימין שלי אצל אדם אחד הגב אצל אחר ואני מהווה את הצוואר בשביל שלישי.
"המקום שבורא מציאות באנרגיה החדשה נוצר מתוך ההיבדלות של האני האישיותי מהסביבה החיצונית והאיחוד של הנשמה עם התודעה הקולקטיבית.
כיום יש כבר מאסה קריטית של אנשים אשר מתכנסים בתוך עצמם ואחראיים לגורלם ולכן התהליך הוא יותר מהיר"... "הורדת הצעיף היא ביטוי המתייחס לשני מובנים: האחד - הצעיף הפנימי שבין המודע ללא מודע אשר מתוך התהליך הופך דק יותר ויותר והמקביל לו - הצעיף החיצוני הנמצא בין אלו אשר חיים במציאות הפיזית לבין מי שהווה במציאויות אחרות".